הריתמוס הקבוע

כשהקרקע יציבה אפשר לעוף. על הקסם שנוצר מתוך מבנה קבוע, והחופש שהוא מאפשר לילדים

מתוך הסדרה: אבני היסוד של הַבַּיְתָה

כתבה  2 מתוך 10 

אנחנו, כמבוגרים, מאוד אוהבים לגוון. תמיד מחפשים חידוש, ריגוש, שפע מכל דבר. אבל הילדים? הם ההפך הגמור.

תשמיעו להם את אותו השיר שוב ושוב – והם בעננים. תקראו את אותו הסיפור לילה אחרי לילה – והם יקשיבו כאילו זו הפעם הראשונה. זה לא משעמם אותם. להפך – להם זה טוב. זה נעים. הם מוצאים בזה רוגע, ביטחון, שייכות.

הקביעות הזו, שחוזרת על עצמה בעדינות, יוצרת בתוכם תחושת קרקע. וכשיש קרקע – אפשר להתמסר.

הריתמוס הוא מושג יסוד בגישה האנתרופוסופית, שמתייחס לנשימה הפנימית של החיים – תנועה בין קביעות לחידוש, בין סדר לרוך. הוא לא שגרה קשיחה, אלא נשימה חיה: תנועה פנימית ותנועה חיצונית. ריתמוס קבוע יוצר תחושת ביטחון, כיוון ובהירות. כשהגוף יודע למה לצפות – הוא רגוע. וכשהלב שקט – משהו חדש יכול להיכנס פנימה.

איך נראה ריתמוס קבוע בהַבַּיְתָה?

בהַבַּיְתָה, כל מפגש מתקיים במבנה קבוע – מההתחלה ועד הסיום. יש פתיחה קבועה, שירים שחוזרים כל שבוע, סדר פנימי שהילדים מזהים ומכירים. גם הקבוצה קבועה – אותם ילדים, אותו יום, אותו מרחב – וזה לא במקרה.

הריתמוס הזה הוא כמו קרקע יציבה מתחת לרגליים, ובתוכה – כל שבוע אנחנו יוצאים למסע חדש: נושא אחר, מילים חדשות, חוויה שונה. הקביעות לא מכבידה – היא מחזיקה. היא מאפשרת לילדים לצאת מאזור הנוחות, בדיוק בגלל שיש להם למה לחזור.

צידה לדרך – איך יוצרים ריתמוס גם בבית?

אם תרצו לשלב אנגלית בבית – אל תתחילו דווקא מהתוכן, אלא מהמסגרת. קבעו יום, שעה, מקום, סדר קבוע – גם אם קצר ופשוט. התחילו תמיד באותו שיר, הכניסו אלמנט קבוע שילדים יכולים לצפות לו – ספר, בובה, תנועה. שמרו על חזרתיות, ותנו לזמן לעשות את שלו. כי כשיש ריתמוס – יש קרקע. וכשיש קרקע – אפשר להתמסר.