אני הכל

סיפור אישי על קבלה עצמית, חיפוש זהות והתפתחות אישית בדרך הביתה

בנעורים שלי תמיד רציתי שיגידו עליי שאני "ילדה טובה" כזאת שמשתלבת, עושה מה שצריך, מסתדרת במסגרת. 

אבל זה אף פעם לא ממש הצליח. עם השנים הצלחתי יותר ויותר להשתלב: שנת שירות, צבא, לימודים במכללה. כלפי חוץ היה נראה שהסתדרתי, אבל בפנים התנהלו מאבקים גדולים בין הקולות שבתוכי.

ואז, באחד הימים במכללה, עמדתי בכיתה ואספתי את השיער. מישהי ראתה את הקעקוע שלי, הסתכלה עליי ואמרה בהפתעה: "וואו, אני בשוק שיש לך קעקוע – את נראית מה זה ילדה טובה!"

זה היה הרגע שחיכיתי לו שנים. אבל במקום לשמוח – קפאתי. הילדה הפנימית שלי בערה מבפנים!!

ובשנייה שנשמעה כמו נצח הצלחתי לומר רק: 

"אני הכל."

המשפט הזה הפך להיות מפתח במסע שלי. הוא הזכיר לי שאני לא חייבת לבחור חלק אחד ולצמצם את כל השאר. אני לא "מחפשת את עצמי" - אני יוצרת את עצמי.

מתוך ההבנה הזאת נולד הַבַּיְתָה מקום שמאפשר לכל החלקים להיות, בדיוק כפי שהם.

אז אם גם אתם מרגישים לפעמים שאתם הרבה יותר ממה שנדמה מבחוץ, שאתם משתנים ומתפתחים, ושכבר לא נכנסים בדיוק לתוך התבנית שחשבתם שתהיו, אולי זה סימן שאתם בדרך הביתה – אל עצמכם.

צידה לדרך

אל תמהרו לבחור רק צד אחד מתוככם.

הקולות השונים, השכבות, הגוונים – כולם שייכים לכם, וכולם חלק מהשלם.

 תנו לעצמכם רשות להיות הכל.